פייסבוק למתחילים

אחד היתרונות המשמעותיים במשפחה גדולה הוא הצוות הביצועי. המשימות אמנם רבות, אך הן מתחלקות בין הרבה אנשים צעירים ונמרצים. אני זוכרת איך בשנים שהיו לי רק קטנטנים הייתי משתרכת מדי בוקר במסלול מגן ילדים אחד אל הבא אחריו, מעמיסה על העגלה את הזאטוט בן השנתיים יחד עם אחותו הזעירה, ומנסה להספיק הכל לפני שיתחילו הטרוניות של הגננת על האיחורים וההפסד הלימודי. והנה היום אני מתארגנת בנחת בבוקר, מצוותת אח קטן לאח גדול, ונפרדת בזריזות בפתח הבית. שמונה אפס אפס- שקט. גם האיסוף בסוף היום תפור בקפדנות לפי שעות הסיום של בתי הספר, לכל אחד יש את התורנות שלו, ואני רק צריכה לפקח שהכל דופק*. ה"חבילה" נמסרת אל היעד עם שליח מדלת לדלת.

אבל לפתרון הנוח הזה יש חיסרון בלתי נמנע. ככל שאני חוסכת לעצמי מאמצים ונוכחות, הקשר שלי עם הגנים נעשה דליל ווירטואלי. אם פעם הייתי לומדת להכיר בהדרגה את כל הורי הגן בהמתנה המשותפת ליד הדלת, מגניבה מבט מי הם החברים הכי טובים של הילד שלי, ומחליפה כמה מילים עם הגננת- כל זה כמעט ונעלם לי. עכשיו יש לי את כל העדכונים דרך הוואטסאפ, דפים בתיקייה, פתק ביד. והשנה אפילו המסיבות עם ההורים בוטלו…

לקח לי זמן להבין שחוסר ההיכרות שלי עם המעטפת החברתית של הילד שלי, גורם בסופו של דבר לחוסר קשר בינינו. כשהוא מספר לי בארוחת צהריים על משהו מצחיק שנועה ואביחי עשו- זה מידע שקוף מבחינתי, אני לא יודעת מי אלו. וכשהוא מבקש ללכת אחר הצהריים לשחק עם יונתן, אני ממש תקועה. איפה יונתן גר בכלל? מי זה ההורים שלו? ולכי תוציאי כתובת מצוציק בן ארבע, או לפחות מה שם המשפחה של יונתן.

מתוך ההבנה הזו, הכנתי לילדי הגן בתחילת שנה"ל דף-קשר שמכיל את כל הפרטים החשובים לי: שם מלא, שיעזור לי להבין גם מי ההורים והאם אני מכירה את המשפחה. מספר טלפון כדי לתאם ביקורים, וכתובת- כדי לדעת אם המיקום רלוונטי ויהיה קל לעודד את המשך הקשר 🙂

והטריק המנצח? בזכות שיתוף הפעולה של הגננת, הילדים צולמו, והפרטים האישיים של כל ילד מופיעים ליד תמונתו. הדף המעוצב עם כל התמונות, התגלה פתאום כמקור לגאוות יחידה: "הנה אני!! והנה כל החברים שלי!". כיף לו לראות את החברים והוא שומר עליהם באדיקות במגירה (או מתחת לספה, אם איתרע מזלם). מבחינת הצוציק אין שום צורך בכל "האותיות האלה בצד"- הוא נהנה לראות את החברים מהגן ולספר לי מי זה כל אחד, לפרט לי מי חבר של מי ועם מי הוא שיחק היום. אבל מבחינתי- הסיפורים סוף סוף מקבלים פנים, השמות מתחברים, והטקסט הנלווה נותן לי רובד נוסף של היכרות ומידע.

דף הפרצופים האהוב והשימושי הזה כבר הפך בלוי ומרוט (למה לא עשינו למינציה?!!), והשבוע, מהעבר השני של השנה, הכנתי גירסא נוספת של אותו קובץ. הפעם עם רקע קצת אחר וללא כל הפירוט. פשוט דף מזכרת מהגן לרגל סיום שנת הלימודים. השנה הזאת כבר כמעט נגמרת, ונפרדים בתחושה של מתוק-חמוץ. הקשר הועמד למבחן, המפגש והקירבה נעשו מאתגרים. האם נצליח לשמור גם הלאה על החברות או שנסתפק רק בתמונות מחזור ובמזכרות נוסטלגיות? ימים יגידו.

*הסתייגות הכרחית למי שחטף הרעלת סוכר מהקלישאות המלבבות שם בהתחלה: פחחחחחחחח נראה לכם…? רק בסיפורים זה הולך רגוע ונינוח. יש פה מתבגרים, מה.