לתת יד

כשאפרת העבירה לי את המודעה של המופע, חשבתי שזה הולך להיות הכי קל בעולם- להוסיף קוביית טקסט בולטת "במוצ"ש הקרוב!" וזהו. הרי העיצוב כבר קיים, וחסר בו רק המידע שזה קורה ממש כאן, אצלנו. במחשבה שניה, טקסט כזה אולי מתאים כתזכורת, אבל אם אנחנו מדברים על המודעה הרשמית שמפרסמת את האירוע, שתי המילים האלו לא מספיקות. צריך לתת מידע מלא ומסודר- תאריך, שעה ומקום. ובכן, אני יכולה לנחש לבד את הפרטים… יש לי לוח שנה אז אני יודעת מה התאריך במוצ"ש הקרוב. השעה להופעות זה בד"כ 20:30, והמיקום הוא ככל הנראה היכל התרבות. פשוט וקל.

אני מקלידה את הטקסט ומנסה להכניס אותו בעיצוב הקיים, אבל במרכז המודעה מופיע מלבן אדום מודגש עם מספר הטלפון להזמנת המופע. זה ממש תקוע לי שם! למעשה זה המיקום הכי בולט- המודעה הזו עוצבה על מנת לפרסם את המופע ולהניע לפעולה את המתעניינים, ולכן הכי הגיוני לשים שם את מספר הטלפון. אבל במקרה שלי, המידע הכי חשוב הוא התאריך של ההופעה הספציפית שתתקיים אצלנו. מספר הטלפון ושאר הפרטים הטכניים יכולים להופיע בקטן בשוליים.

בכל מודעה יש הרבה אלמנטים- כותרות, טקסט רץ, תאריכים, ציטוטים, עיטורים, תמונות. כשאנחנו באים לעצב, חשוב להחליט מה הדבר שהכי יבלוט לעין. לקבוע היררכיה ולחלק לפיה את השטח. הרבה פרסומאים הולכים לפי הכלל ש"תמונה שווה אלף מילים", וכך אפשר למצוא מודעות שבהן 90% מהדף הוא תמונה. לפני הרבה שנים הייתי מקבלת מכתבים של "נאמני הר הבית" וההיררכיה שם היתה שונה: כותרות ענקיות למעלה, טקסט רץ במרכז, והמון אותיות קטנטנות למטה בלי שום שבירה. מאסה של אותיות שחורות שהולכות ומתפוגגות כמו משולש הפוך. זה תמיד הצחיק אותי, כי למרות שהעיצוב היה גרוע הם הצליחו למתג את עצמם באופן עקבי ומזוהה.

אני חוזרת אל המודעה של המופע, מוחקת את המלבן האדום עם מספר הטלפון, ונתקלת בבעיה חדשה- המלבן היה "מונח" על קצה התמונה של השחקנית, ועכשיו גם היא חתוכה, חסרה לה יד. מאיפה אני אביא לה יד?? אני שוקלת לאלתר השלמות מתוך מאגרי תמונות, מתבאסת שזה לא נראה אמין, ומרחמת על השחקנית המסכנה שצריכה השתלה ממקורות זרים. הביטוי הידוע אומר "מכיר אותו כמו את כף ידי", ואכן, כל כף יד נראית שונה ויש לה ממש אופי ואישיות. ממש לא נעים לי לשדך ידיים לא נכונות, אני לא יכולה לעולל עוול כזה! כישורי הסטוקריות שלי נכנסים לפעולה, אני פותחת את דף הפייסבוק של השחקנית, ועוברת על התמונות שלה עד שאני מוצאת תמונה ישנה שבה כפות הידיים מופיעות בזווית הרצויה לי. מעתיקה, גוזרת, מדביקה, והנה ב"ה ההשתלה הסתיימה בהצלחה.

נשאר רק לוודא שכל הפרטים נכונים (הם לא, מתברר שהתאריך היה שגוי), להוסיף קישור לרכישת כרטיסים, ואת המשפט "הכנסות המופע קודש לבניית בית הכנסת", והמודעה מוכנה. עשר דקות אחרי ששלחתי אותה לאפרת, אני כבר רואה את הפרסום רץ בקבוצות וואטסאפ מקומיות. כזה סיפוק! אני נכנסת לקישור, קונה כרטיס ומבטיחה לעצמי מקום באולם. שניים במחיר אחד- גם הופעה משובחת, וגם תרומה. איזה כיף שאני יכולה לתת יד למאמץ 🙂