ביום חמישי שעבר נתקלתי בהודעה של חברה, שהיא מחפשת את השיר "כמו לפיד בוער" של אולפנת קרית ארבע חברון. שיר ישן נושן מלפני בערך שלושים שנה. נו, אז עכשיו הוא גם נתקע לי בשכל, וגם אין סיכוי לעזור לה כי זה מהדור של הקלטות עם הסלילים. אפילו אני כבר זרקתי אותן. ניסיתי לחפש קצת ביוטיוב (יש שיר אחר עם המילים האלו, של אודי דוידי) ובגוגל (מלא הודעות בפורומים מאז 2005, בכולן אותה תשובה- תשאלו באולפנא). כשהתפנו לי כמה דקות לחשוב על זה, הבנתי שדווקא אני יכולה לנסות לאתר אותו, כי אני היחידה מכל החברות בקבוצה שיש לה קשרים בשטח. שלחתי הודעות וואטסאפ לכמה חברות וקבוצות בקריה, אולי מהן תבוא הישועה…
לא צפיתי את מה שהתרחש אחר כך- התגייסות המונית לעזרה, הודעות נוסטלגיה, שמות וטלפונים של בוגרות, המון הודעות בנוסח "אני אחפש את הקלטת", התרפקות על הזכרונות והתנצלויות כשהחיפושים נכשלו. אבל בתוך כל המידע שהורעף עלי קיבלתי קצה חוט- השם של המורה באולפנא באותה תקופה, מרגלית. שלחתי לה הודעה קצרה וחיכיתי.
כעבור פחות משעה קיבלתי ממנה הודעה מדהימה- "תכף אשלח לך קובץ". קובץ! נקי ואיכותי אצלי ביד!! עוד לפני שהספקתי להסביר לילדים סביבי על מה ההתרגשות, היא שלחה הודעה נוספת- "באמת יש לחברתך מזל… זה רק בזכות העובדה שהייתי המורה של המקהלה, המנצחת, וחלק מהעיבודים והשירים שלי .יש לי חלק מהשירים בטלפון…" לא יאומן! ביקשתי וקיבלתי אישור להעביר את הקובץ, שלחתי לחברה, זימזמתי את השיר לעצמי, וחשבתי שבזה העסק הסתיים.
טעות בידי. בהמשך אותו יום, החברות בוואטסאפ עדיין ניסו לעזור לי למצוא את השיר, ואחרי שעידכנתי אותן שהסתדרתי הן התרגשו יחד איתי. כל אותו ערב קיבלתי בקשות בפרטי לשלוח גם לזו וגם לזו…
למחרת כבר הרגשתי שאני מקבלת קרדיטים על משהו גדול ממני, ושאני צריכה להעביר אותם הלאה. יצרתי שוב קשר עם מרגלית וסיפרתי לה על התגובות הנרגשות. היא הבטיחה לי סיפור וקבענו לדבר במוצאי שבת.
אחרי ההבדלה, בין האמבטיות לקטנים לארגון הבית, פיניתי לי שעה והסתגרתי בחדר שקט. מרגלית תיארה את התקופה ההיא, את הפחד, ההתמגנות, הוויכוחים והאווירה הציבורית הקשה. סיפרה על משפחת לפיד, על הפיגוע שבו נהרגו האב- מרדכי, ובנו שלום. על הלוויה הסוערת, ותחושת ההשפלה כשהאוייב עומד ומיידה אבנים על האבלים. בעקבות הלוויה ההיא נכתבה הגירסא הראשונית של השיר על ידי בוגרת של האולפנא, ולאחר עיבוד נוסף הוא הופק לביצוע של מקהלת האולפנא. הקלטת המסכמת של המקהלה באותה שנה קיבלה את שמו של השיר, והיא הופצה באופן פנימי לתלמידות ובוגרות. אך למרות התנאים הפשוטים והשנים הרבות שעברו, מסתבר ששמור לו מקום של כבוד בזכרונם של אלו שנחשפו אליו. באופן מפתיע, הרשת מלאה בקשות וחיפושים היכן ניתן לשמוע אותו, ובכל שנה לקראת ימי הזיכרון יש פניות לצוות האולפנא בבירורים אודותיו.
אז אולי הגיע הזמן לפתוח אותו לציבור? יאללה, קיבלתי אישור! ובכן, במוזיקה אני לא מבינה גדולה, אבל בקבצים אני יודעת לטפל. אם הקובץ כבר נמצא אצלי, אני הולכת לשים אותו ביוטיוב! רק צריך לעזור לו להיות יותר מסביר פנים, כי יוטיוב לא מרשה קבצי שמע בלי תמונה. בבוקר יום א' השכמתי קום, פתחתי את מובי מייקר, הכנתי והוספתי תמונת רקע, התברברתי שעות עם הוספת הכתוביות (תוכנה מטופשת! קרסה לי שוב ושוב), וסוף סוף, בשעה טובה, הסרטון היה מוכן. אולי הוא לא מושקע ומרשים כמו של עורכי וידאו מקצועיים, אבל יש בו כל מה שצריך ואני אוהבת אותו ממש. נושמת עמוק, ובלב נרגש משחררת אותו ליוטיוב.
תמר, מילאת לי חור של 13 שנות חיפושים!! עכשיו אני יכולה להפיץ את האור…
מדהים תמר!! אשרייך שזכית