צר עולמי כעולם נמלה, ובדיוק כמותה גם אני מתרוצצת הלוך ושוב בליקוט מצרכים לימי סגריר. הבועה המקומית הקטנה שלי מתאימה לי בהחלט, ואין לי שום צורך לשטוף את העיניים בשווקים וקניונים, הטיולים למכולת מספקים לי די והותר פלאי תבל. "קופה ראשית" כבר עשו מזה סידרה, אבל יש כמה דמויות שהם פספסו:
הפעיל הפוליטי- נצפה בעיקר בימי שישי בשעה עשר בבוקר, מסתובב במשך שעתיים עם עגלה ריקה וחיוך מאוזן לאוזן, לוחץ ידיים וסוגר דילים בין מקרר הדגים לצנצנות הסילאן. מגיע כדי "להתחכך בעם" אבל לפעמים חוזר הביתה עם חבילת פטריות ועמותה חדשה בע"מ.
עקרת הבית- מגיעה ביום ראשון על הבוקר רק בשביל כמה השלמות, רגע לפני שנגמר לה החלב לקפה. אבל סריקה מהירה של המדפים מזכירה את כל מה שמאוחסן לה בראש עם כוכבית אדומה- צריך עוד שמן, סוכר, קמח, ביצים, קורנפלקס, אבקת כביסה, נוזל רצפות ותפוחי אדמה. ליד הירקות היא פוגשת שלוש חברות בחופשת לידה, ומקיימת שיחת עדכון עם הגננת, התופרת, המאמנת והדוור. אופס, לא יודעת איך התמלאה לי העגלה ככה, תעשו משלוח, בסדר?
האולפניסטיות- מגיחות בגלים קבועים בשעות ההפסקה, ויוצרות שרשרת אנושית מהקופה ועד הפסטות. זה נראה מבהיל אבל אל דאגה, יש להן רק חמש דקות עד הצלצול והקופאיות כבר יודעות לתקתק בעיניים עצומות לחמניה-חטיף-מעדן-פסקזמן.
חיילים- רוב הזמן הם משתלבים בשטח, סמויים יעילים וקשוחים. אבל אם איתרע מזלך להיתקע ביום שישי אחה"צ בלי פתילות או שמפו, ואת רצה למכולת ברגע האחרון, את עלולה לגלות שמדובר בחבורת מתבגרים רעבתנית. את נכנסת פנימה בזריזות, אוספת את הפריטים הנחוצים, ונתקעת מאחורי עגלות מלאות שישיות קולה, במבה, תפוצ'יפס ועוגיות. זה לא נראה כמו עיכוב רציני, אבל אז מגיע הרגע שהם מתחילים לחלק ביניהם את התשלום, מעבירים שלושה כרטיסי אשראי בסכומים שונים, משלימים במטבעות, ומחכים לחייל החמישי שיבוא מהג'יפ בחוץ ויחליט איזה דוריטוס הוא רוצה.
הקשיש עם הקסקט- הוא מגיע אל הקופה עם חמש פחיות מזון חתולים, אבל הקופאית מסבירה לו ברוסית שהמבצע הוא ארבע בעשרים. הוא מתלבט אם להחזיר אחת או להוסיף שלוש, מתייעץ על סוגי טונה, ומשם זה הולך ומתדרדר לשיחה ערנית מה שלום האישה והילדים ואיך היה האשפוז האחרון.
היחפנית עם הג'לביה- העגלה שלה מלאה בקמח כוסמין, חלב עיזים וביצים אורגניות. בתוך כל הטוב הזה יושבים שני ילדים שמושיטים לה את המצרכים פנימה והחוצה ושואלים עשר שאלות בדקה, והיא עונה להם בשלווה תוך כדי קפיצות להרגעת התינוק שבמנשא. יש לה את כל הזמן שבעולם, מה זה כבר עשרים דקות לעומת הנצח.
הלקוח הוירטואלי- אמנם את לא רואה אותו, אבל הקופה הזאת שנראית פנויה לחלוטין היא בעצם קופה עמוסה מאד, סגורה להזמנות בלבד. הוא יושב בנחת בכורסא ומכתיב את הרשימה שלו בטלפון או במייל, והמשלוח מגיע עד פתח ביתו ללא שום מאמץ נוסף. אבל הנקמה תוגש קרה- במקום חמאת בוטנים הוא יקבל ממרח שקדיה, ופיצה משפחתית תהפוך לבורקס פיצה. זה מה שביקשת, לא?
אני קוטפת מהמדף שקית שקדי מרק וחבילת גריסים, ומתמקמת בסבלנות בקצה התור, מציצה לעגלות הסמוכות להיזכר אם שכחתי משהו. זו שעת הבילוי שלי, ואני נחושה להנות ממנה עד תום. לא צריך לנסוע לאמזונס או לסוואנה, כי ממש כאן לפניי יש תופעות טבע מרשימות למכביר. לפעמים המרק הוא רק תירוץ.