מבחן אמריקאי

כל מי שהכין או ענה פעם על מבחן אמריקאי, יודע שהתשובות אמורות להציע טווח רחב של אפשרויות. תשובה אחת מטופשת לחלוטין שתישלל באופן מיידי, תשובה אחת שגויה באופן שמצריך היכרות מסויימת עם עולם התוכן, ושתי תשובות דומות מדי, שיגרמו לך להתפתל ולהמר ולהתפלל לטוב. כך למשל בהינתן השאלה "איך נובח כלב" יהיו התשובות: 1.אפצ'י  2.מיאו   3.הב הב  4.האו האו. בהתחלה חשבתם שזה קל? יופי, עכשיו תתמודדו!

גם כשאני עובדת על לוגו ללקוח, אני משתדלת לתת כמה סקיצות לבחירה, אבל ביני לביני אני יודעת באיזו מהן הרעיון הגולמי חלש והכנסתי אותו רק בשביל הגיוון, ואיזה סקיצות הן ההתלבטות האמיתית. ברוב המקרים השיטה עובדת מצויין, כי שתי האפשרויות הטובות אהובות עליי באותה מידה, ולא אכפת לי מה ייבחר. הלקוח תמיד צודק. אבל לפעמים מתרחשות תקלות, והלקוח בוחר להמשיך דווקא עם האופציה החלשה. אוי לא! מה עושים??

יום אחד מתקשר אליי לקוח שלי, ומסביר לי במבטא אמריקאי מתגלגל שחשוב לו שהלוגו החדש יכלול את מערת המכפלה. הגבות שלי קופצות למעלה בתמיהה. מה הקשר?! אתה פסיכולוג, לא מדריך תיירים! המבנה הזה מאסיבי, מרובע, לא מתאים בכלל לתחושה הזורמת שאנחנו רוצים לשדר. אבל הוא מתעקש: "אני היחיד בסביבה שמטפל בשיטה הזאת, המיקום משמעותי למטופלים שלי". לפתע נוצרת סצנה של חילופי תפקידים- הוא מסביר לי איך לעצב, ואני מאבחנת אותו: "הבחירה שלך להדגיש את המיקום נובעת מחוסר ביטחון עצמי! חבל שאתה נתפס דווקא לזה, אתה עושה עבודה מצויינת, ואנשים יבואו אליך כי אתה באמת מקצועי, לא בלית ברירה כי אין מישהו אחר באיזור!" אני מנסה להסביר ולשכנע, לסנגר על הרעיונות האחרים, או להציע איזשהו שילוב בין האפשרויות.

אני מתה על שילובים, על דברים שהם גם וגם. החל מריהוט מודולרי, דרך אביזרים טכנולוגיים (מדפסת-סורק-פקס, יאאא!), וכלה במשחקי מילים. יש לי חיבה מיוחדת למשפטים עם דו-משמעות, כמו "חולצה מטיילת בוואדי" או "חתול משוטט בשביל החלב". אני אוהבת את הרגע הזה בין הבלבול להבנה, את הגיחוך על המשמעות המוזרה, וההפתעה של הפיענוח. בתור בת לעולה חדש-ישן, השפה שיחקה אצלנו בבית תפקיד ראשי, ודווקא בגלל שמץ הזרות, ביטויים שנשמעים מוכרים ושחוקים קיבלו תשומת לב ופרשנות חדשה.

דו-משמעות עובדת מצויין גם בסמלים ויזואליים, תראו- הקו המתפתל הזה יכול להביע גם הרים וגם ים. העיגול הזה הוא גם האות ס' וגם כדורסל… אז אני מנסה להמיר את המתאר המוכר של המבנה ההרודיאני, ולתת ייצוג חדש למילה "מערה"- קו מסתלסל לספירלה עדינה. אני מתלהבת- הנה מצאתי פתרון שהוא גם דקורטיבי, גם עונה לדרישות הלקוח, ואפילו מתאים לנושא של תודעה ונפש. נכון שזה מוצלח?! אבל הפסיכולוג שוב מתנגד: "אני רוצה שיהיה ברור לכל מי שמסתכל על הלוגו שזאת מערת המכפלה".

אוקיי, יש לי פה בעיה. אני רוצה עיצוב אלגנטי, אמנותי, מעורפל כמו ביקור במוזיאון. וכאן דורשים ממני להיות ספציפית וחד משמעית. אני פותחת שוב את הקובץ, מסדרת את האלמנטים בצורה הרמונית וסוגרת באנחת השלמה. בסופו של דבר, זה לא הלוגו שלי. הפסיכולוג מכיר את הלקוחות שלו וכנראה שהם לא חובבי מוזיאונים, הם מחפשים דברים פשוטים וברורים. ואולי יש כאן שיעור קטן בשבילי- להיות יותר ממוקדת, לא להתפזר עם פרשנויות מתוחכמות וקצוות פתוחים. יש לי מה ללמוד מאנשי המקצוע סביבי, וסביר שהם מכירים טוב ממני את העסק שלהם. כל לוגו הוא מסע אל עולם חדש ומסקרן, וגם כשהוא בוחר בתשובה לא צפויה, הלקוח תמיד צודק.