כמו המונסון בהודו, כמו הזוהר הצפוני המופלא, גם אצלנו יש תופעות טבע ייחודיות ומרשימות, שמשאירות את התיירים פעורי פה. השיר של השמש בזריחה ובשקיעה (יודעי דבר מציינים שזה "אללה אכבר"), כדורים שורקים בלילות, זיקוקים בימי חמישי של קיץ, ונפילות של האינטרנט והסלולר פעם בשבועיים.
התהליך הוא קבוע וצפוי- את יושבת לך בבוקר תמים ורענן ומנסה לפתוח הודעה, והיא מהבהבת בנחת ומתעקשת להשאיר אותך במתח. את מנסה להתקשר לבעלך אבל הוא לא זמין. את מנסה להתעדכן באתרי אינטרנט אבל מופיע לך דינוזאור שקופץ מעל קקטוסים. ההבנה מחלחלת ואיתה ההכחשה, ההדחקה והמיקוח. די, זה לא קורה לי שוב! דווקא כשהייתי חייבת להשלים קבצים, לשחרר קצת עומס, לתקתק עבודה. אולי בעצם זה הראוטר? אולי צריך לרענן? אוף, אני חייבת להתרענן קצת בעצמי. איזה מזל שיש וואטסאפ להתלונן עם השכנות, ושנשאר זרזיף דק של אינטרנט כדי להפעיל מוזיקה.
כעבור חצי שעה מגיע עדכון ראשון מהמועצה- "מורגשת תקלת סלולר וכן שיבושים בתעבורת האינטרנט, סיבת התקלה בבדיקה". אוי לא! זה אולי נשמע מעודד, אבל את כבר מכירה את הלו"ז. בעוד שעתיים ימצאו משאית או טרקטור או מערבל בטון שקרעו סיב-אופטי, יבטיחו לך שזה יתוקן תוך שלוש שעות, ובערך בתשע בערב תגלי 257 הודעות שהשתחררו בבת אחת. יום עבודה שלם הלך לפח.
בלית ברירה, אני עוזבת את המסך ומנצלת את הזמן למשימות שדחיתי שוב ושוב למתישהו כשיהיה לי זמן פנוי. לקפל כביסה, להשקות עציצים, לחתוך נייר טואלט לשבת, לסרוג כיפה, לטגן בצל, לנקות את הסיפון של הכיור, להדביק את הכריכה של האלבום. זה נחמד, זה מרגיע, זה חופשי ומאושר ומחובר לטבע… יאללה על מי אני עובדת, זה מעצבן! יש לי מיליון מה לעשות, מה קשור עכשיו נייר טואלט לשבת??
והאמת שאת כל הדברים האלה אני עושה ממילא, בין העבודות. אחד היתרונות של העבודה מהבית זו האפשרות לנצל זמנים מתים ולדחוס עוד כמה הספקים. הצורב מתייגע על דיסק של שני ג'יגה? אני מכניסה כביסה. המדפסת יורקת קובץ של 70 עמודים? אפשר בינתיים לבשל משהו לצהריים. אני מחכה חצי שעה על הקו לצלילי "אנחנו כאן בשבילך" וממתינה למענה אנושי שיהיה כאן בשבילי? זה הזמן לעבור על הכותרות הראשיות, להתעמק בתמונות מהגן, ולהגיב בקבוצה המשפחתית. לפעמים אני קצת שוכחת שזה ערבוב מוזר, ואז קורים מצבים מביכים כשלקוח מתעניין באמפתיה מה זה הרעש אצלי, בטח שיפוצים במשרד (למעשה זו מכונת הכביסה בשלב הסחיטה). מזל שהריח של הבצל לא עובר בטלפון…
בשנה האחרונה, בין זום וסגר, אני רואה הרבה טיפים והמלצות של מומחי-תעסוקה איך להתארגן לעבודה מהבית, וכיוון שאני עם וותק של 15 שנות עבודה בסלון, חלקן משעשעות אותי מאד. "רצוי שתסגלו שעות עבודה קשיחות", "קבעו לבני הבית גבולות וכללים" או "סדרו לעצמכם עמדת עבודה שקטה ונוחה שהיא רק שלכם". אוקיי, אני בהחלט אזכור את זה כשאדלג מעל ארמון קפלה בדרך אל השולחן שלי, זו חתיכת תקלת תעבורה! אבל בדרך כלל אני דווקא נהנית מהגמישות, ומלכתחילה בחרתי לעבוד מהבית כדי להיות קרובה וזמינה למשפחה.
עוד יתרון מעניין הוא היכולת להיות אנונימית וקונקרטית לחלוטין, אין צורך לתחזק סמול-טוק וקשרים איפה שזה לא מתאים. לפעמים אני בכלל לא יודעת מי הבנאדם שאני עובדת מולו, וכבר קרה פעם שהגעתי לברית ביישוב מרוחק, ושם, הפלא ופלא, נקלעתי להיכרות מנומסת עם הבחור שאני עובדת מולו כבר שבע שנים. אהמממ, שלום שלום, אז תעביר לי את הקובץ במייל..?
כמובן, בכפוף לכך שיהיה לי אינטרנט. איזה מזל, היום הכל זורם. אני פותחת את התוכנה, מסדרת מולי תיקיות וקבצים, מדליקה מוזיקה, מתרווחת בכיסא. אאוץ'! הפסקת חשמ——