עשה זאת בעצמך

קצת לפני חנוכה חגגנו בת-מצווה לבת השלישית שלנו. ב"ה אנחנו כבר מנוסים באירועים, אבל תמיד יש חידושים… אל ההתלבטויות הרגילות של תוכנית ומחיר והרכב המוזמנים, נוספו גם שלל הגבלות והנחיות שמשתנות בכל רגע. עוצר, סגר, התקהלות של 20, של 30, אסור, מותר, בפנים, בחוץ… איך אפשר להתארגן ככה?? הפתרון הפשוט הוא לוותר על הכל ולשבת בבאסה, אבל החלטנו שוויתור הוא לא בלקסיקון. אנחנו נעשה את המיטב שלנו, ואפילו ננצל את הצמצומים כדי להשקיע יותר בסעיפים האחרים. יצאנו לדרך.

איך מתחילים? קובעים מסגרת תקציב, עושים רשימה של רעיונות ורצונות, ובודקים מה נכנס. באירועים הקודמים שלנו, עיקר הסכום שהוצאנו היה על קייטרינג, אבל מסתבר שהפעם יש לנו פחות מוזמנים. אנחנו לא מזמינים משפחה מורחבת, וגם לא חברים של ההורים. למעשה, יהיו רק נערות צעירות, חברות של כלת הערב. בהרכב נשי צעיר כזה, הכי מתאים סעודה חלבית של פסטה ופיצה, ולרגל מזג האוויר החורפי כדאי להוסיף גם מרק. זה כל הסיפור?! בשיקלול של התפריט והכמויות הגעתי למסקנה שדברים כאלה אני מסוגלת לבשל לבד. אני הרי רגילה לבשל למשפחה של עשר נפשות, רק נכפיל פה ושם וזהו. בקטנה….

אבל חוץ מאוכל, צריך גם תוכנית. בבת-מצווה הקודמת שלנו הפעלתי סדנת יצירה, מה שהזכיר לי בפעם המיליון כמה אני שונאת להיות מורה. הרעש, הניסיון להסביר ולפקח, לפזול לכל הכיוונים לוודא שלא משמידים לי את האולם, היצירתיות המתפרצת של הבנות שאני לא מצליחה להכיל… עזבו, אני מעדיפה שמישהו אחר ייקח אחריות על העניין הזה. אחרי שכבר חסכנו בסעיף המרכזי של האוכל, אנחנו יכולים להשקיע קצת יותר בסדנא שתהיה באמת כיפית, גם לבנות וגם לי… עברנו על הוואטסאפ שלי בניסיון לדלות רעיון מתאים, ופתאום נתקלנו בתכתובת שלי עם שוקולטיירית מקומית שהכנתי לה פעם פלאייר. וואו, איזה פלאייר מהמם 😉 זה רעיון מושלם! כולם אוהבים שוקולד. התקשרתי אליה, הפעם בתור הלקוחה, ותיאמנו שהיא תעביר סדנת שוקולד וקינוחים.

שבועיים לפני האירוע, ניצלנו קצת שמש של אחה"צ, שתי הבנות הגדולות יצאו החוצה חמושות באקססוריז ופלאפון איכותי, וכעבור שעה היו לנו מאתיים תמונות "בוק". מדהים איך רחוב סטנדרטי עם קצת צמחיה וספסל, יכולים לייצר תפאורה כל כך מרשימה… באותו לילה הבכורה ישבה ועיצבה אלבום ברכות עם התמונות הנבחרות, ובבוקר כבר שלחנו אותו להדפסה.

מה צריך עוד? כמובן, צלם. יש גבול למה שאני יכולה לעשות בעצמי במהלך אירוע 🙂 בבת-מצווה הראשונה שלנו לקחנו צלמת ועשינו צילומי משפחה בהתחלה, וקצת צילומים באירוע עצמו. בבר-מצווה הצטלמנו בכלל לפני השבת. והפעם החלטנו לגוון ולהזמין צלם-מגנטים. כן כן, אצלי! מגנטים!! תמיד ראיתי בזה מין הגזמה מיותרת ומגוחכת, אבל החתונה של אחי עשתה לי סוויץ' בראש. ראיתי כמה זה נחמד לחזור הביתה עם תמונות, איך הילדים נהנים לשחזר ולספר על החוויה, ואיזה כיף זה לעשות תערוכות על המקרר… וגולת הכותרת- אחרי החתונה, החתן והכלה העבירו לנו קישור של כל הקבצים מהצלם, ורק אז קלטתי שזה בדיוק כמו כל צילום אירוע, פלוס המגנטים לאורחים. כיף!

ועוד מסקנה מביכה מהצילומים באירועים הקודמים: גיליתי שהתמונות שלי שאני הכי אוהבת, הן אלו שבהם התאפרתי בעצמי. באחד האירועים שבהם לקחתי מאפרת מקצועית, התמונות הוכיחו לי את התחושה המוקדמת- היא עבדה יותר מדי קשה בניסיון לטשטש פיגמנטציה, ומרוב מייקאפ נראיתי כמו מנגו חולה 😐  אבל אין חכם כבעל הניסיון, בזכות התהליך שכבר חוויתי ובעזרת סרטוני הדרכה ברשת, הבנתי את הטריקים שנכונים עבורי. למדתי איפה לשחק בצבע, איך לתחום נכון לפי המבנה שלי, ואיפה אני דווקא מעדיפה להשאיר טבעי. לא הפכתי למאפרת מדופלמת, אני לא יכולה לאפר אחרים, אבל יש לי את פיסות המידע הממוקד שאני צריכה לעצמי (זה קצת מזכיר לי איך בשיעורי הלכה האוזניים שלי היו מסננות אוטומטית את כל מה שלא רלוונטי לי, ונשאר לי בראש רק המידע השימושי…) אני לא מקצוענית, אבל זה מספיק לי בהחלט. מקסימום, נעשה פוטושופ לתמונות 😀

אני חושבת שהסרטונים האלה, ובכלל השיתוף ברשתות, פותחים עולמות חדשים של השראה. בשנים האחרונות אני עוקבת אדוקה של קבוצות ע.ז.ב (תרגום עברי של DIY – עשה זאת בעצמך) וסרטוני טיפים ויצירה. לעיתים קרובות הם מופרכים ומצחיקים, אבל לפעמים ממש נשמטת לי הלסת מהדברים המופלאים שאנשים יוצרים. זה מאתגר את החלק העצלני שלי, והסקאלה הרחבה של המיומנויות מדרבנת אותי לנסות, להתחיל בקטן, ולגלות מה אני מסוגלת. לתקן מדף, לקשט עוגיות, או לתפור לבד, זאת חוויה אחרת לגמרי. גם אם זה לא יצא מושלם, זה "שלי".

זהו, נשאר לנו החלק הכי כיפי- העיצוב 🙂 שלחתי לדפוס את ההזמנה, מדבקה למארז הקינוחים, ומלא אייקונים משעשעים לצילומים. יצאתי עם ה"קליינטית" שלי- כלת הבת המצווה, ובחרנו כלים ובלונים בחנות חד פעמי, ואספנו מפות ואביזרים לסידורי השולחנות והעמדת הרקע. זה אולי נשמע קליל עבור מישהי שמתעסקת בעיצוב, אבל בקטעים האלה אני צריכה ממש להתאמץ לדמיין איך זה יצא בשטח. אני לא מעצבת פנים ולא מעצבת תפאורה, התחום שלי הוא דו-מימד: דפוס, נייר, קבצים שהופכים למשטחי צבע. עיצוב חללים ותלת-מימד זה ליגה אחרת… מצד שני, יש משהו נחמד בהתנסות בתחום שהוא לא בדיוק המומחיות שלי. באירועים שלי אני יכולה להרשות לעצמי לשחק כמו שנראה לי. זה לא שמישהו יפטר אותי על זה 🙂

אני שומעת הרבה פעמים נשים צעירות שמתלבטות אם ללמוד גרפיקה, דואגות שהתחום מוצף ואם בכלל יש בזה פרנסה, ואני תמיד מסבירה- אם את אוהבת עיצוב, את כבר תמצאי את הנישה שלך. זה תחום ענק! כשלמדתי את התואר שלי, היו קורסים שאהבתי מאוד, וכאלה שהרבה פחות… וזה נפלא. חשוב שמקום הלימודים חושף אותך למגוון אפשרויות. טקס חלוקת התארים שלנו התקיים באיחור אלגנטי של שנתיים, כך שהמפגש עם החברים מהלימודים נתן לנו הצצה קטנה לאן כל אחד התגלגל עם הזמן: זאת שהיתה הכי מוצלחת בתיכנות פלאש – מקימה ומעצבת אתרים. זאת שהיתה פריקית של מוזיקה – השתלבה בתעשייה ומעצבת דיסקים ומופעים. וזה שבקושי דיבר עברית ותמיד היה צריך לעזור לו לתקן את המלל בעבודות – נכנס לעבוד כמעצב טקסטיל (ברור שיש מקצוע כזה, נכון? הרי מישהו יוצר את הוילונות והמצעים היפים שקניתם, והשפה שלו בכלל לא רלוונטית…).

ובחזרה להווה – הבת מצווה 🙂 אז מה היה לנו? סדנת קינוחים מתוקה עם לילך, מגנטים עם אברהם, אלבום ברכות ("בוק") בהפקה של הבכורה, עיצוב האולם בפיקוח כלת הבת-מצווה, הזמנות, מדבקות ואביזרים לצילומים באדיבות הסטודיו שלי, וסלטים, פיצה, פסטה ומרק באדיבות המטבח שלי 🙂 לקחנו בעלי מקצוע בתחומים שיותר מסובכים לנו, ונהנינו מיצירה עצמאית בתחומים שיותר זורמים. והכי חשוב- עברנו תקופה של יצירה וגילוי כוחות, והתהליך היה מרגש ומצמיח. התוצאה, דרך אגב, היתה מקסימה, אבל אני משוחדת אז אל תאמינו לי, תסתכלו בעצמכם 😉