כי בא מועד

אנחנו חיים בדור מעוצב. כל מוצר עובר ליטוש על מנת להיות עדכני ואופנתי, ובכל תחום מככבים הטרנדים החדשים. בעלי המקצוע הפכו פתאום ל"אמני-צמרת". לא עוד מהנדסת, חייט, ספרית או גרפיקאי- כולם הפכו למעצבים: עיצוב פנים, עיצוב תעשייתי, בגדי מעצבים, מטפחות מעוצבות, עיצוב שיער, עיצוב אתרים, עיצוב תדמית… איזה עצבים!! 🙂

לפעמים, דווקא חסר לי בעלי המקצוע הפשוטים, אלה שעושים את העבודה בלי להפוך סדרי עולם. שאתה יכול לגשת אליהם עם מוצר קיים ולבקש שיסדרו את התקלה, והם לא ינסו לשכנע אותך להפוך אותו למשהו אחר. אני תוהה האם עדיין קיים נושא שבו איש מקצוע יגיד לך "אתה בסדר גמור! תמשיך ככה, אל תחליף כלום!"…

אחד התחומים שבהם אפשר לראות בצורה בולטת את השינוי, הוא העיצוב של לוגואים. לפני חמישים שנה היה מקובל לדחוס בלוגו את כלללללללללל ערכי המוצר- החזון, המייסדים, הנוף והצמחיה. לוגו של עירייה סטנדרטית הכיל לפחות חמישה סמלים שמשתלבים זה בזה, וצועקים עליך ללכת ללמוד את ההיסטוריה של המקום. לוגו של מוסד חינוכי ותיק הוא סבך של קווים ורמזים- ספר פתוח וכנפיים ושדה חרוש ופסוקים. כתב חידה ממש! וזה לא רק אצלנו, היהודים המסובכים, לכו תראו איך נראים סמלי אצולה מימי הביניים.

בלוגואים החדשים התהפכה המגמה. תהליך המיתוג מנסה לצמצם למינימום את המסר, ולהביא אלמנט אחד פשוט שנצרב בקלות בזיכרון. המקרה המוכר והמוקצן ביותר הוא הלוגו של חברת הסלולרי אורנג'- ריבוע כתום ותו לא.

האם תמיד כדאי להחליף לוגו מיושן בחדש? ממש לא! כמו בדוגמאות שציינתי, יש מקומות שבהם הפז"מ הוא יתרון- עיר עתיקה או מוסד ותיק יתהדרו ברזומה שלהם. ההיסטוריה היא חלק בלתי נפרד מערכי המותג, והניחוח הנוסטלגי של הלוגו הישן רק מוסיף להם יוקרה. לעומת זה, חברה טכנולוגית תצטרך תמיד להמציא את עצמה מחדש, כדי לשדר עדכניות.

אבל מה קורה כשרוצים להמשיך להשתמש בלוגו הישן, והמקור שלו כבר נעלם? איך משחזרים על המחשב עיצוב שנוצר בעידן של עבודות יד? במקרה הזה לא דרושה "מעצבת" שתתחיל תהליך של מיתוג מחדש, דרוש מישהו שפשוט יטפל בבעיה באופן טכני.

הו, שלום לכם. מזל שאני עושה גם דברים כאלה 🙂

הלוגו של המועצה הדתית קרית ארבע חברון נוצר לפני כמעט יובל שנים, ע"י האמן ברוך נחשון. כמיטב המסורת התקופתית, הוא גדוש בסמלים ורעיונות, ועל כל אלה נוסף גם הסגנון העמוס הייחודי של האמן. עם המעבר לסביבת עבודה ממוחשבת, המוע"ד התחילו להשתמש בקובץ-לוגו קטנטן שהוטמע בכל המסמכים שלהם. על כל דף רשמי שלהם הודפס הלוגו בגודל 3 ס"מ, השנים חלפו, והחיים נמשכו כסידרם. איפה העיצוב המקורי? אף אחד כבר לא יודע, ומה זה משנה בכלל.

לא משנה? בטח שזה משנה! מסתבר שאפילו במוע"ד שמרנית ונוסטלגית יש לפעמים חידושים 😉 סוף סוף, לאחר שנים רבות, המשרדים עברו למבנה הקבע. בכניסה למתחם נקבע שילוט, ופתאום אנחנו צריכים להדפיס שם את הלוגו בגודל חצי מטר! אתם יודעים מה יקרה אם ננסה להגדיל את הקובץ שלנו לגודל כזה? נקבל המון קוביות מטושטשות. הלוגו שנשמר אצלם במשך השנים כקובץ תמונה, הוא למעשה סידרה של פיקסלים – קוביות צבע צמודות זו לזו שיוצרות אשליה של ציור. אבל גם אם מותחים אותן הן נשארות קוביות… על מנת ליצור לוגו שאינו מוגבל בגודל צריך לעבוד בשיטה וקטורית- מערכת שמבוססת על נוסחאות גיאומטריות, כך שמשולש הוא תמיד משולש ועיגול הוא תמיד עיגול, לא משנה כמה תגדילו אותם. אז קדימה- בואו נהפוך את התמונה הקטנטנה הזו לקובץ וקטורי!

בהשוואה לעבודות אחרות, לקח לי המון זמן לסיים את העבודה הזו. כשעבדתי על הקובץ הייתי צריכה מדי פעם הפסקת התרעננות, כדי לבחון האם מה שאני מפענחת בתוך הפיקסלים המטושטשים עדיין נראה לי נכון. כל כך הרבה פרטים וסלסולים וטקסטים, וחצי מהם אני מנחשת רק על סמך ההיכרות עם האנשים והמקום… נו טוב, אני חייבת להודות שיש קטעים שקצת המצאתי 🙂 המבחן האמיתי הוא שבסופו של דבר לא יהיה הבדל בין החדש לישן.

והנה הוא מככב על השלט בכניסה למתחם. אני חושבת שהצלחתי במשימה וגם די גאה בזה, אבל יש משהו קצת מוזר בלהשוויץ בלוגו ישן שבסך הכל נראה בדיוק כמו קודם. נכון שעכשיו אתם יותר מבינים על מה כל ההתרגשות? 😉