נו מה, יהיה פה בלוג? אמיתי? מתעדכן? מה זה בכלל בלוג, לא אשת בלוגים אנוכי. לא יודעת למה מצפים ממני כאן, אבל אם זה כמו יומן אני חושבת שאסתדר. יומן אני אוהבת 🙂 יש לי כל כך הרבה מלל וחוויות, ואני באמת אוהבת את התהליך הזה של זיקוק חוויות למילים, רעיונות ערטילאים לתבניות, תחושות מעורבבות לסידרה של רגשות עם שמות והיגיון, כותרות והמחשה ויזואלית. זה עושה לי סדר בראש, ובינינו- זה כיף לי גם בדיעבד, אני ממש אוהבת לקרוא דברים שכתבתי פעם, לגלות מה העסיק אותי ולהתפעל מהבחורה החכמה הזאת 🙂 אז אני קופצת למים, ואם זה מעניין עוד מישהו- בכיף, מוזמנים להצטרף אלי למסע הצבעוני הזה!
למעשה אני כותבת את הקטע הזה עוד לפני שהתשתית מוכנה. האתר שלי בתהליך הקמה, ועוד לא יצאתי איתו "החוצה". אני באמת מתרגשת מזה. זה קצת כמו הריון- רק עם פחות כבדות וחשש, והרבה יותר אפשרויות לקבוע מה יהיה פה, ואיך הילד הזה יראה 🙂 אבל בכל זאת זה גם קצת מפחיד אותי, כי אני לא אוהבת לשים את עצמי בפרונט. אפילו על המודעות שלי אני אף פעם לא חותמת. מי שצריך לקבל את המידע שבמודעה לא צריך להיות מוטרד "מי הכין את זה", זה בין המפרסם ללקוח שלו והמודעה כבר אומרת את שלה, מה אני קשורה?!
אז תשאלו איך אפשר להתפרנס ככה, איך יגיעו אלי? שאלה טובה. אני זוכרת שבשנים הראשונות שלי בגרפיקה הייתי שמה בצד של המודעות שם ומספר טלפון שלי (בלי לוגו, את זה תמיד דחיתי. על הרתיעה שלי מלוגו עוד נדבר). להגיד לכם כמה זה הועיל לי? שואף לאפס. אני יכולה לספור על כף יד אחת את הפעמים שמישהו אמר שהוא הגיע אלי בגלל שהוא ראה את המספר שלי על משהו שמצא חן בעיניו (גם על זה אני עוד אספר…). איך כן הגיעו אלי? בעיקר לקוחות שהמליצו הלאה, על בסיס חוויה טובה. כשמישהו מחפש גרפיקאית זריזה, מנוסה ובמחיר נוח, הוא שואל חברים שכבר עבדו עם גרפיקאית, ולפי החוויה שלהם הוא מחליט אם כדאי לו.
המסקנה שלי, שהפרמטר הכי חשוב הוא יחסי העבודה. כמעט אף אחד לא זוכר אם המודעה של חבר שלו היתה "בסדר" או "מדהימה". אם הפונט היה מעוך, או שהצבע קצת השתבש. אבל אם תהליך העבודה הפתיע לטובה, אם הגרפיקאית הגדילה ראש ועשתה גם הגהה, או שיפצה פה ושם תמונות והעלימה קטעים בעייתיים, אז כל החוויה היא "וואו", וגם החברים ישמעו על זה.
עבדתי במשך השנים עם כמה לקוחות קבועים, והחלק הכי כיפי בזה הוא החברות שצמחה לאט לאט. מלבד האווירה הטובה והבדיחות הפנימיות, ההיכרות וההיסטוריה המשותפת עושה לי "קיצורי דרך" בתהליכים, אני כבר יודעת מה מצפים ממני, מה הסגנון ואיך להגיש את התוצר בצורה הכי נוחה ללקוח. יש את אלו שרוצים שאני אשלח לדפוס בעצמי, יש את אלו שמסתדרים לבד, יש את אלו שמתקשרים רק בטלפון ויש שאוהבים להתכתב בוואטסאפ.
ואי אפשר בלי מילה על תנאי התעסוקה שלי 🙂 אני אמא כבר כמעט 15 שנה, תקופה מקבילה בדיוק לקריירה שלי בגרפיקה. זה המניע, האנרגיה וההצדקה להכל. אני עובדת מהבית, רוב היום מול המחשב, ומנהלת במקביל כביסות, בישולים ומשרד של עמותה. את כל הילדים גידלתי בבית עד שנכנסו לגן עירייה, מה שאומר שבכל רגע נתון היו איתי לפחות תינוק אחד או שניים (ולפעמים גם גדולים שצריכים יום מחלה או חופש). נכון להיום, הקטנה שלי כמעט בת שנתיים והיא עדיין איתי פה בבקרים, מפעילה אותי ומברברת וגורמת לי לזלול אותה בלי סוף. אני משוגעת עליה 🙂 מה יהיה כשגם היא תתחיל גן ופתאום יהיה לי שקט? שאלת מיליון הדולר. כרגע זה נראה לי קסום ונכסף, אבל אולי יהיה לי בודד מדי ואני אצטרך חברה ואקשן. אז בשביל זה אני מתחילה כבר מעכשיו לגשש, פותחת אופציות, מנסה עוד תחומים שאני אוהבת (כתיבה!), מנסה לגדול ולהתפתח בצד המקצועי, ולהשיג את מיליון הדולר שלי 🙂 אבל תכל'ס, הכי מרגש- לבנות לעצמי מעטפת חברתית. שזה אתם, וכל מי שמתעניין במה שאני עושה. תצטרפו אלי?