הם מגיעים אלינו תמימים ומושלמים, עמוסי תקוות ופוטנציאל. לאט לאט אנחנו לומדים להכיר אותם, את התכונות והיכולות. משתדלים לא להרוס או לסדוק, מנסים למצות מהם את המקסימום. משקיעים בהם, מטפחים אותם, דואגים להטעין אותם באנרגיה, להביא להם מטפל-מומחה כשהם לא מרגישים טוב. עם הזמן אנחנו לומדים את הדפקטים הקטנים, מהנהנים בסלחנות כשצריך ללחוץ פעמיים על אותו כפתור עקשן, להחזיק בזהירות את המכסה הרופף, או לחבר את הכבל של המטען בזווית מדוייקת של 62 מעלות. אני מדברת על החפצים שלנו, כמובן. מערכת היחסים איתם היא עדינה ומלאת מהמורות, הם דורשים אהבה וטיפול נאות, וצריך המון חוסן נפשי כשהם קמים במצב רוח עצבני ומחליטים לעשות יד אחת נגדך.
קחו למשל בוקר יום ראשון טיפוסי. אחרי שהשעון המעורר מנסה את מזלו פעם אחת, הוא מגיע למסקנה שאת לא מעניקה לו מספיק כבוד, ומתעלף באפיסת כוחות. תסתדרי לבד. את מתעוררת בבעתה אחרי חצי שעה, מעיפה חולצות ומטפחות בניסיון לעמוד בלו"ז, ואז מגלה שכל הגרביים נעלמו. מכונת הכביסה מסתכלת עלייך במבט מאשים וקורצת לך עם כל הנורות ביחד, סחיטה-השריה-גיהוץ-שטיפה, מה זה אומר בכלל? הקומקום רותח עלייך בלי להפסיק, הדלת של המקרר נושפת בקור-רוח שזה ביזיון שאתם לא מקפידים לסגור אותה היטב, והמיקרוגל טוען שהשעה 3:41. זו דווקא היתה יכולה להיות שעה טובה ומוצלחת, אבל כבר אין לך אמון באף אחד, כנראה היתה הפסקת חשמל בלילה.
והמדפסת, הו, המדפסת. יצור ענוג שכמותה, כמה אהבתי אותה כשהיא הגיעה אליי. לפניה היתה לי תפלצת-דיו, מכשיר משרדי אימתני שהתהדר ביכולת לסרוק חוברות באופן אוטומטי ולהדפיס עשרים עמודים בדקה, ותפס לי מדף כפול (שקרס בהמשך מפאת כובד המשא). סבלתי אותו בשקט, אבל כשהוא התקלקל שמחתי להחליף אותו במדפסת פשוטה ונטולת יומרות- בואי מתוקה, תדפיסי בקצב שלך, יש לנו את כל הבוקר בשביל זה. לא נורא שהמגש שלך עדין וחלש, אני אשמור לך על הדפים שלא ייפלו. נגמר לך הדיו? את בטוחה?? דווקא נראה לי שהדף הזה מודפס יפה. טוב בסדר בסדר, תירגעי עם ההתראות האלה, תפסיקי לצעוק, אני מביאה לך מחסנית דיו חדשה!!
לא קל לגדל מדפסת מחמד. אני פותחת באצבעות רועדות את ארגז האוצרות המוטמן היטב, ושולפת קופסה קטנה: דיו למדפסות, הנוזל היקר בעולם. מיכל אחד של 8 מ"ל בצבע שחור, מיכל נוסף צבעוני. האותיות על המארז מציינות את הרכב הצבעים: CMYK. ראשי תיבות שמסמלים את הצבעים ציאן, מג'נטה, יילו, בלאק. כשלמדנו בגן על צבעי היסוד אמרו לנו שזה כחול אדום וצהוב, אבל עבדו עלינו! נכון הגואש האדום והכחול אף פעם לא יצרו סגול יפה, אלא סוג של חציל מעופש? זה בגלל שזה לא הצבע המדוייק, היינו צריכים לנסות עם ציאן ומג'נטה (תכלת וורוד). למעשה, אדום וכחול שייכים לסט אחר של צבעי יסוד- יחד עם ירוק: RGB אלו צבעי אור, או אם תרצו- "צבעי במה". דמיינו לעצמכם פרוז'קטורים שיוצרים סצנה של ים או ג'ונגל עם תאורה צבעונית. כאשר מאירים שני צבעים יחד, מקבלים את צבעי הביניים, וככל שנגביר את העוצמה נקבל צבע בהיר יותר. כך עובדים גם מסכי המחשב והסמארטפון. לעומת זאת, בצבעי הדפוס, ערבוב והוספה של צבעים יחד, ייתנו צבע כהה יותר ויותר.
ההבדל בין צבעי המסך לצבע הפיזי, יכול ליצור טעויות והטיות בתוצרי ההדפסה- פרסומת שנראית זוהרת ומוארת על המסך עלולה לצאת מהמדפסת דהויה ועלובה. יש צבעים שבהם ההימור יותר בטוח, וגרפיקאי מנוסה ידע איך להיזהר. בכל מקרה, כאשר מדפיסים פרוייקט משמעותי, כדאי להוציא פלט ניסיון ולראות שהוא תואם לציפיות. אני שולחת מבט מתרפס אל המדפסת המפונקת שלי, מדגדגת לה קצת את החיבורים בגב, בודקת שמגש הדפים מלא והיא שבעה ורגועה, ואז פותחת את הקובץ, נושאת תפילה, ולוחצת באצבע מתוחה- "הדפס".