סודות

התהליך של הקמת האתר מזכיר לי הריון. כן כן, אני יודעת שזו חתיכת קלישאה, אבל תאמינו לי שהריון זו חוויה מאוד משמעותית אצלי 🙂 אחרי כמה עיכובים ותקלות טכניות, האתר שלי עלה השבוע סוף סוף לרשת, וכרגע אני ממשיכה בליטוש ועריכה של התכנים "על רטוב".

בד"כ אני לא אוהבת לספר על דברים כשהם מאוד התחלתיים, כשהם בסימן שאלה, עדיין קטנים ורכים ועדינים. אני מעדיפה להשאיר את הדברים עמומים, להשאיר לעצמי נתיבי נסיגה, ולתת לזמן לעשות את שלו. עד עכשיו לא שיתפתי בנושא האתר אף אחד מלבד מי שממש קשור לעניין, ורק התרגשתי עם עצמי בסוד. אבל עכשיו, כשהוא פתוח לציבור, זה כאילו כבר "יצאה קצת בטן", ואם למישהו יש חוש בלשי מחודד הוא יכול לגלות את מה שמתפתח כאן בשקט 🙂

כשלעצמי אני מחכה לשלב יותר מתקדם, כשיהיה לי יותר חומר. כש"התינוק" הזה יתחיל לבעוט… אני רוצה כבר לספר לחברות שלי, שיתרגשו איתי, שייתנו פידבקים. אבל במפתיע, בשביל שזה יקרה, לא מספיק שאני אשב ואנשנש עוגיות ואחכה בסבלנות תשעה חודשים. איזה מוזר! אני אשכרה צריכה להזיז את עצמי ולעבוד כדי שיהיו לי קבצים והדמיות להעלות כאן 😉  אני רוצה שיהיה למי שנכנס איזה "וואו", שיהיה לו פרק זמן של שיטוט והתרשמות. אבל במצב הנוכחי זה כמו לנסוע שעתיים לתערוכה שיש בה חמש תמונות. כאילו, יופי, אבל בשביל זה טרחנו ובאנו…?

זה מוזר איך המחשבה שלי סובבת כל הזמן סביב האתר. אינספור פעמים אני בודקת אפשרויות של התבנית בוורדפרס, מתלבטת אם להוסיף או להוריד אלמנטים, כמה משקל אני צריכה לתת לכל חלק. האם לשבת לכתוב עוד משהו לבלוג. לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי מה המטרה העיקרית של האתר ומה סתם צ'ופר צדדי שבכלל לא היה בתיכנון. אני חייבת להתמקד. הבלוג הזה הוא הנשמה של האתר, אבל אני צריכה שיהיו לו גם ידיים ורגליים. אוטוטו סקירת מערכות!