ישבתי היום במשך כל הבוקר, ובדקתי אופציות לעיצוב מחודש של האתר. אני כזאת היפוכונדרית! האתר היה כמעט מושלם, הכל כבר עמד במקום הנכון ורק נשאר לי להתחיל למלא אותו בתוכן. אבל משהו במבנה הפנימי של הדפים לא מצא חן בעיני, והמגבלות של העריכה בוורדפרס הרגיזו אותי. אי אפשר להזיז את זה, ואי אפשר להוסיף כזה, ואיזו מין גרפיקאית מחזיקה אתר כל כך מכוער, הא?! אני הלקוחה הכי גרועה שיכולתי לבחור לעצמי… אז התחלתי לחפש תבנית חדשה, ובכל תבנית יש מגבלות אחרות, ופונטים שונים שלוקח שעותתתת לבדוק, ותוספים נחמדים שחבל לוותר עליהם. איך מצליחים להחליט ככה?? בסופו של דבר מצאתי משהו שנותן מספיק חופש פעולה, ואז נשאר לי "רק" להתאים מחדש את כל הכותרות והצבעים והתמונות וכו' וכו'.
התופעה הזאת מוכרת לי בתחומים נוספים- תמיד הכי קשה להתאים משהו לעצמך. זה קורה עם בגדים, איפור, עיצוב של הבית, ואפילו בקטעים חברתיים כמו מקום מגורים ומוסדות לימוד. כשאני מסתכלת על אחרים אני יכולה לקלוט בקליק מה הדבר הנכון עבורם. איפה ההדגשות, האם לכוון למשהו רישמי או רך וזורם, ואיזה צבע יחמיא. אבל לעצמי, אוהו, זה כבר מסובך. כי את עצמי אני מכירה גם בחלקים הפחות מוצלחים וגם בחלקים שעוד לא העזתי להוציא החוצה. אז איפה לשים את הדגש? מה מאפיין אותי? מה אני רוצה להיות ואיך אני רוצה שיראו אותי?
אני זוכרת שבתקופת הלימודים קיבלנו תרגיל – להכין לעצמנו לוגו. ככלל, לוגו זה סיפור מסובך, הוא צריך להיות גם תמציתי וגם כולל את כל הרעיונות והחזון של המותג. אז זה התחיל במשימה קטנה- למצוא קו או צורה ש"מאפיינת אותי". נשמע מצחיק וקליל, אבל מסתבר שגם זה ממש לא פשוט. איך דוחסים את כל מה שאני חושבת על עצמי לתוך צורה?! בסופו של דבר בחרתי צורה של נחשול, מתוך היערכות מחושבת לחלק הבא של המשימה- לשלב אותו בתוך לוגו. חשבתי שזה יהיה קל… בואו נגיד שבסופו של דבר, מבחינה טכנית- היה לוגו. אבל הוא ממש לא היה "אני". וזה לא רק אצלי, גם שאר הכיתה השמיעה קולות לא מרוצים. מה הקטע, זה מכוער, זה לא מתאים לי, מה אני צריך את זה עכשיו בכלל. אבל המרצה שלנו הייתה איתנה בדעתה שזה תרגיל חשוב שהיא לא מוותרת עליו, דווקא בגלל שזה כל כך מסובך. הרי אם לא יכריחו אותנו, אנחנו נתחמק מזה לנצח.
טוב, אז הצלחתי להתחמק במשך 15 שנים… כשהיה צורך לחתום על עבודות שלי, רשמתי בפונט רגיל וקריא את השם והטלפון. לא ניסיתי להעמיד פנים שאני סטודיו רישמי, ולא נאלצתי להתמודד עם הדחיסה הזאת של כל מה שאני – לתוך צורה מקובעת.
אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי מול האתר שלי שמבקש בנימוס ונחרצות, שיהיה בו לוגו. מה עושים? עושים לוגו. שוב אני מחפשת צורה מאפיינת, שוב אני מתלבטת. הפעם יותר קל לי- יש לי יותר ניסיון, כבר עברתי כברת דרך והחיים לקחו אותי למקומות יותר מוגדרים ופחות ערטילאיים. עיצבתי את עצמי. אני יודעת להגדיר שהקו שלי זורם, שהחזון שלי הוא לשאוף למעלה, ושאני לא אוהבת להתקשקש על שטויות. אוהבת נקי ובלי יומרות, פשוט כמו לכתוב את השם שלי שהוא הכי אני. והנה- יש לוגו 🙂