ביטולים

כמה קשה לשמוע "לא", וכמה קשה להגיד "לא". בעולם העסקים, כמו בעולם הדייטים, צריך שניים לטנגו. ואם לאחד הצדדים לא מסתדרת ה"זוגיות" הזו, יש חשיבות גדולה לצורה שבה מפרקים את החבילה- שיהיה בעדינות, שיהיה ענייני, ושייאמר בכבוד.

שני מקרים של ביטול פרוייקטים היו לי לאחרונה, האחד- עבודה שהתעכבה המון זמן, עד שבעקיפין התברר לי שהיא כבר לא רלוונטית. והשני- עבודה שהוצעה לי ולאחר בדיקה ראיתי שתהיה מורכבת מאוד ותדרוש ממני יותר מדי אנרגיות. בראשון אמרו לי לא, בשני אני אמרתי את ה"לא" בעצמי. בדרך כלל נדמה שהראשון מעליב ופוגע, אבל הפעם דווקא השני היה לי יותר מאתגר. כל כך קשה לי להגיב בשלילה, ולוותר על התהליך היפהפה של היצירה והשכלול. אני אוהבת את העבודה שלי ורוצה לתת מוצר מושלם, ואני שונאת לפנצ'ר ציפיות. נאלצתי לתת לעצמי דין וחשבון, ולהציב גבול- עד כאן זה במסגרת היכולת שלך, מכאן והלאה תשחררי.

אני כמובן לא אומרת שזה כיף לשמוע מאחרים "לא". למקרה הראשון, זה שבו נודע לי בעקיפין על הביטול, היה פוטנציאל ביאוס רציני, אבל בסופו של דבר הוא בעיקר מצחיק אותי. הקומדיה שהיא החיים שלי אירגנה לי כמה קוריוזים הזויים כדי לרכך את המכה. שימו לב לרמיזה במילה המסתורית "בעקיפין", ההסבר יופיע בהמשך. תחזיקו חזק:

אני השניה במשפחה של חמישה ילדים, ובעלי בכור מתוך שלושה-עשר. כבר בשלב ההיכרות שלנו גילינו שלשנינו יש אח בשם אלישע. זה היה די מצחיק, אבל כנראה הגיוני מבחינה סטטיסטית על כמות כזו של אחים… מה שקצת מוזר זה ששאר השמות במשפחה שלי הם יותר נפוצים- יאיר, דוד ונעמה – והכפילות התרחשה דווקא בשם פחות נפוץ.

החתונה שלנו היתה הראשונה לשני הצדדים, ובשנים שחלפו מאז, התקיימו עוד חתונות ונוספו לנו שפע גיסים וגיסות. בהתחלה אחותי התחתנה עם בחור נחמד בשם יאיר. ואז אחות של בעלי התחתנה עם בחור חביב שקוראים לו דוד. ולקינוח, גיסי התחתן עם עלמה מתוקה שקוראים לה נעמה. סגרנו סט! הילדים שלי זכו בדודים "כפולים" על כל השמות – ובכל פעם שמדברים על איזשהו דוד צריך להסביר אם הכוונה לזה או לזה.

אבל זה לא נגמר בזה. בשנה שעברה אחי התארס, ואז גם אח שלו, ובחוסר תיאום משווע שתי החתונות נקבעו לאותו שבוע. באמת מזל שלא באותו יום… מבחינת ההיערכות הטכנית יצא לנו ממש מוצלח, במאמץ מרוכז של רכש ומדידות בגדים הסתדרנו עם כל מה שצריך לחתונות+חגים. אבל מבחינת מפלס ההתרגשויות היה טירוף 😀 ביום ראשון התייצבנו בחתונה של אלישע הראשון, וכעבור יומיים בחתונה של אלישע השני. אחרי חודשים ארוכים של ניתוק, התפנקנו במפגשים עם כל המשפחה המורחבת משני הצדדים. היה כיף אדיר! וגם מתיש מאוד… נסיעות מאתגרות והשכמות מאוחרות וערימות של כביסה חגיגית, והפסקת מים לא צפויה, שידור חוזר של בגדים ואיפור ותסרוקות, סיפורי "מורשת קרב" שייזכרו לנצח. אם רק נצליח לזכור הכל בלי להתבלבל 🙂

בעצם, כשטענתי קודם שסגרנו סט עם כל הדודים, פישלתי בענק. טחו עיני מלהבחין בנקודה הכי קריטית- לא החשבתי את השם שלי! חשבתי שעדיין יש תוקף לאזהרה המוקדמת שהענקתי לגיסים הצעירים שלי, אי אז כשהיו ילדים. הרי אמרתי להם שיזהרו לא להתחתן עם מישהי בשם תמר כי זה עלול לסבך אותנו מאוד!

אבל אז זה קרה. גיסי הצעיר והמרדן התחתן עם תמר. שהפכה, בהנף חופה וקידושין, לתמר רוזנטל השניה. ולא זו בלבד, אלא שהיא גם גרה יחסית קרוב אליי, וגם עוסקת באיור, תחום משיק לגרפיקה שלי.

מסתבר שיש יתרונות למציאות המשונה הזאת. פעם אחת כשמצאתי שמלה נהדרת בפינת המבצעים של אחת החנויות, התברר לי בקופה שהמבצע מיועד רק לחברי מועדון. כשהבהרתי למוכרת שאין לי כרטיס מועדון היא התעקשה לבדוק ברשימות, ואז מצאה את השם שלי! נו טוב, אם את מתעקשת… אני הרווחתי את המבצע וגיסתי הרוויחה עוד נקודות לכרטיס שלה 🙂

כשאנחנו נפגשות יש לנו תחומי עניין וחוויות משותפות, אבל ביומיום הקשר שלנו לא כל כך צפוף, ולכן הופתעתי כשיום אחד היא התקשרה לספר לי שהיא זו שעובדת על איורים לספר ילדים שבו אני אמורה לעמד לדפוס. היא שיתפה אותי בקטעים מהתהליך ואני שמחתי לתת לה כמה טיפים והמלצות על צורת העבודה שבסופו של דבר תקל גם עלי.

ואז זה היכה בי- בעמוד הקרדיטים אנחנו נופיע בזו אחר זו. זה כל כך מגוחך! איור – תמר רוזנטל, עימוד – תמר רוזנטל. ואפילו אם נכניס ליד כל שם את מספרי הטלפון השונים שלנו, זה יישמע כמו עסק שממש עף על עצמו: למחלקת אילוסטרציה נא להקיש 1, למחלקת גרפיקה נא להקיש 2. נו, באמת. ואנשים שמכירים אותי עוד עלולים לחשוב שזו אני המאיירת, והרי נטשתי את התחום הזה לפני למעלה מעשור! אוף, מה עושים?! כבר זממתי מזימות איך אני מבדילה בינינו, אולי סוגרת לדפוס עם השם השני שלה, אולי מוותרת לגמרי על הקרדיט שלי. ובינתיים חיכיתי בסבלנות עד שהיא תסיים את החלק שלה בפרוייקט.

וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי.

ורק כשנפגשנו אחרי חודשים של סגר ומגבלות, ושאלתי אותה איך הולך, היא עידכנה אותי שזה כנראה יבוצע דרך גרפיקאי אחר. וואלה?! פעימה אחת של הפתעה, עוד אחת של עלבון, ואז גרגור פנימי הולך ומתגבר של צחוק מתגלגל. איזה כיף! שתי בעיות נפתרו בבת אחת- גם שאלת הקרדיטים, וגם בעיית האמון בלקוח ההפכפך. איזה פתרון פשוט ונקי. ואני אפילו לא צריכה לטרוח לנהל שיחות בירור מעיקות 🙂

אבל לא תמיד הפתרון פשוט כל כך. בימים האחרונים אני עסוקה בסינון. אני בוחנת מחדש את מעגלי השייכות שלי, ומנפה מהמסך את אלו שכבר לא רלוונטיים עבורי. קבוצות וואטסאפ שצורפתי אליהן בלי צורך, דמויות וקבוצות פייסבוק שאיבדו את מקומן בליבי. חלק מהתהליך הזה כואב. לפעמים זה רק סיום בנאלי, ולפעמים זה מרגיש כמו בעיטה החוצה- מקומות שהבהירו לי "את לא רצויה". אבל אני משתדלת לראות בהם תמרורי הכוונה שעוזרים לי לדייק את האמת שלי. אני לא טורקת דלתות, רק מתפוגגת לי ברקע בשקט.

כמה קשה לשמוע "לא", וכמה הקלה יש בלב כשאת סוגרת בעדינות דלת למקום שלא מתאים לך. והלוואי שתמיד אדע להבחין מה המקום שלי, ולשחרר את מה שלא.