אלבומים

איך אתם אוהבים את התמונות המשפחתיות שלכם? אלבום מעוצב, אלבום כיסים, או בכלל בלי להדפיס- בגלריה אינסופית של קבצים? אני אוהבת שיש אלבום "אמיתי" שאפשר להחזיק ולדפדף. קבצים לא "יספקו את הסחורה" כי שבת היא הזמן המועדף אצלנו לעיון באלבומים, ואם יש אורחים- על אחת כמה וכמה. תמיד בשלב כלשהו עולה בשיחה איזה אירוע או דמות מהעבר, ובאופן מיידי- האלבומים נשלפים. ואם כבר הוצאנו אלבום, עוברים על כולו לפי הסדר, יושבים ופורשים את כל ההיסטוריה המשפחתית, כולל כל הפדיחות והקוריוזים. אם באתם להכיר אותנו, אז תכירו אותנו מבראשית…

השבוע הדפסתי תמונות של חצי השנה האחרונה. הניסיון מוכיח שאלבום מודפס צריך להיות פשוט וקל להפקה, אחרת מתעצלים להכין אותו, והתמונות נזנחות במשך שנים במאגר קבצים. באופן אישי אני מעדיפה להדפיס את התמונות בשיטה הישנה והטובה- על נייר פוטו, ולהכניס לאלבום כיסים סטנדרטי. זה מאפשר לי לשלוף אותן בעת הצורך, לשנות מיקומים או להדפיס עותק חדש. בד"כ אני מדפיסה כמה עשרות תמונות, פעמיים-שלוש בשנה. פרק הזמן שחולף מאפשר לי לבחור את התמונות הטובות ביותר, באופן מאוזן ושקול, שיבטא את המכלול באותה תקופה (אחרת אני עלולה להדפיס מאתיים תמונות של תינוקת חמודה עושה לי פרצופים אתמול בערב!).

הבעיה מתחילה בפרפקציוניזם שלי. כשאני רואה תמונה שהיא טובה סך הכל, אבל יש בה איזה פיקשוש קטן- מישהו שעובר ברקע, לכלוך על הקיר, פרצוף עם פירורי עוגיה… יש לי דחף בלתי נשלט לסדר את העניינים. וזה באמת כל כך קל- קצת פוטושופ והכל מושלם. כמה קל לשפר את העולם! מצד שני- זה כבר לא אותנטי, וכשזה עוד ועוד תמונות זה יוצר לי המון עומס.

אז איך מפחיתים את העומס הזה? קודם כל- להשתדל שלא יהיה צורך בתיקונים. עד לפני לא-הרבה-שנים הצילום היה עסק יקר ומסובך של פילמים ופיתוח. כיום זה כמעט חינם, ויש משוב מיידי. ההמלצה הראשונה שלי היא  לנצל את רגע הצילום, לבדוק חצי שניה את התוצאות ולסדר את מה שצריך כדי לשפר: להעביר מגבון על הלחי, להזיז את המגבת מהרקע, לסרק את התלתל המצחיק. זה יכול לחסוך כל כך הרבה עבודה בהמשך.

הבעיה השניה שחוזרת אצלי בתמונות היא התיזמון. כשיש משפחה גדולה, הסיכוי לתפוס את הרגע שבו כולם מחייכים יפה למצלמה, הולך ומתכווץ. מתוך עשרה אנשים תמיד יהיה אחד שלא מסתכל, אחד עסוק בדיבורים, ואחת באמצע למצמץ. ואם זאת המשפחה המורחבת שלי, רוב הסיכויים שיהיה למישהו גם "קרניים" בצחוק, כי הכי כיף לארגן לתמר עוד עבודה בפוטושופ 🙂 (לבעיה הזאת אין לי פתרון ממשי. הם חסרי תקנה…)

מה שכן יכול לעזור, זה שיהיו כמה גירסאות לתמונה. כדאי לצלם באותה הזדמנות 4-5 תמונות מאותה זווית, ואז יש מאיפה לגזור חלקים מוצלחים. כשכל הקבצים אצלי במחשב, אני עוברת על התמונות, מלקטת פרצוף מכאן ורקע משם, ומדביקה הכל יחד.

במקרה אחר חיברתי שתי תמונות דומות – מכירים את זה שהילד צועק "אמא תצלמי אותי מטפס על העץ!" ואז עוד ילד "אמא תצלמי גם אותי"? במקום להדפיס שתי תמונות שכל אחד לבד, שמתי את שניהם ביחד על העץ. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד 🙂 

לפעמים אני משפצת תמונה ומוסיפה בה דמויות מסיטואציה אחרת. כך קרה למשל כשאחד מבני המשפחה לא יכל להגיע לשמחה משפחתית, ורק הוא חסר בתמונה. אמא שלי שלחה לי תמונה מתאימה, גזרתי מתוכה והשלמתי אותו יחד עם כולם.

בשלב האחרון אני מסדרת תיקיית תמונות נבחרות, ושולחת להדפסה. וכשסוף סוף התמונות מודפסות ומסודרות באלבום, זה כמו יום חג. כולם מצטופפים ומדפדפים, מחפשים את עצמם ומתמוגגים…