אחוזים

עיקרון פארטו, או בשמו הידוע יותר- כלל העשרים-שמונים, מצביע על תופעות בהן 80% מהפעילות מקורם ב-20% מהגורמים הפעילים. הכלל נוסח ע"י הכלכלן האיטלקי וילפרדו פארטו לפני כמאה שנה, בהקשר של כספים ונכסים, כשהבחין בכך שרובו המכריע של העושר היה נתון בידיהם של חמישית מהאוכלוסייה.

העיקרון הזה מוכיח את עצמו בהקשרים נוספים של יעילות וניהול: בעסק ממוצע, כ-20% מהלקוחות, מייצרים כ-80% מההכנסות (אל תפספסו את הלקוחות האלה!). ומצד שני- 80% מזמן השירות ללקוחות נצרכים על ידי 20% מהלקוחות, והם לא בהכרח הלקוחות המשובחים מהדוגמא הקודמת. נו, אתם יודעים, אלו שבירור קצר איתם על התוקף החדש של כרטיס האשראי הופך לשיחת עדכון על מצבם הרפואי, שמות הנכדים, וסקירת דעותיהם הפוליטיות לתקופת 2002-2022.

גם בתפעול משק בית אפשר לראות את הכלל הזה מככב. אני יכולה לגשת לכיור עמוס כלים, להציל את מגדל פיזה רגע לפני שיתרסק (מכירים את אלה שמניחים קערה על צלחת על כוס?) לסבן בתנועות אוטומטיות שלושים פריטים תוך שלוש דקות. ואז להיתקע עוד רבע שעה בקירצוף של סיר בודד. אני יכולה לשפוך על המיטה סלים מלאים בכביסה נקיה, למיין בשיטתיות הרים של מכנסיים ושמלות וחולצות- עשרות קילוגרמים של בד. אבל מה שיהפוך את העסק לכדי פרוייקט אינסופי הוא דווקא ערבוביית הפריטים הקטנטנים- ציציות מסובכות על עצמן וגרביים מעוכבי שידוך.

השיטה שפיתחתי על מנת להתמודד עם הפרוייקט הזה היא פשוטה: שמונים אחוז זה סבבה לגמרי, לא חייבים להתעקש על ביצוע מושלם. אני מקפלת את מה שעונה להגדרת "בגד", ואת כל שאר האקססוריז אני קולעת לסל בקלילות (מי אמר שאני לא עושה ספורט?) ומחכה להזדמנות נינוחה יותר שתגיע בעתיד הבלתי נודע. או שלא. מה שנחמד בכביסה נקיה זה שהמפלס שלה יורד גם אם לא עושים איתה כלום. קסם כזה!

ובכל זאת, יש בי צביטת קנאה כשאני נכנסת לחנויות הום-סטייל. סטים מושלמים מונחים על דלפקים מצוחצחים, שורות של כלי בית אחידים ומבריקים על גבי מדפים המתמשכים אל האופק. מאה ספלי חרס צבעוניים, מאה פמוטי אמייל אדומים בוהקים, מאה שעוני קיר בצבע ירוק תפוח מתקתקים בקצב אחיד. המרחב העצום של החנות והטקסטורה החוזרת על עצמה שוב ושוב יוצרים פנטזיה מהפנטת של סדר וארגון. אני כמעט מתפתה לאשליה, אבל ברור לי שהאפקט עובד רק בחנות. אם ארכוש את הספל, הפמוט והשעון, הם דווקא יעשו לי יותר בלגן בבית, מיצבור מעייף של צבעים ומרקמים.

השיחרור מכבלי הפרפקציוניזם הוא יציאה מבית עבדים. במקום להיות אחוזים בתחזוקה סיזיפית, אסירי המטבח והתדמית וההספקים, אפשר לאתר את נקודות הכשל ולמוסס אותן. לא צריך מאה אחוז, תניחי בצד את מה ששורף לך יותר מדי אנרגיה. גם אם תשקיעי רק חמישית מאמץ תגלי שהרוב כבר טוב. זה לא אני אמרתי, זה פארטו.